שיטות טיפול בשפכים
ישראל היא מובילה עולמית בטיהור שפכים. על הגאווה בהישג מעיבה רק העובדה שהמדינה מסתפקת בדרישות נמוכות יחסית למדינות אחרות. כפי שמעיד דו"ח מבקר המדינה, בהשוואה בין ערכי סף הנהוגים בעולם, ישראל אימצה סטנדרטים צנועים למדי. מטרת המאמר הזה היא להציג עקרונות בסיסיים ביותר בשיטות לטיפול בשפכים, והפיכתם לקולחים.
איכות המים לאחר תהליכי הטיפול, הקולחים, תלויה בסוגי החומרים המזהמים שהיו בשפכים. חיידקים במים מפרקים את המזהמים, והחמצן במים מאפשר לחיידקים להתמודד עם שפכים בכמויות ובהרכב משתנה. יותר חמצן, יותר כוח לחיידקים. לטובת המיקרובים ייאמר שהם יעילים בפירוק מזהמים אורגניים יציבים. אבל התהליך איטי, ופחות יעיל בהרחקת חנקן וזרחן.
כדי לשפר את איכות הקולחים, ולהתגבר על הקצב האיטי של תהליך הפירוק האנאירובי בשפכים, רצוי תחילה לסנן אותם ולהפריד בין סוגי המזהמים שהם מכילים: תהליך אינטנסיבי שלוקח אותם צעד קדימה. במתכונת המהירה, כפי שקורה באקו אויל, התהליך מתרחש במאגר נפרד שלא מוזרמים אליו שפכים טריים, ובאוורור להגברת הפירוק הביולוגי.
השלבים העיקריים לפנינו:
תהליך מכני של סינון גס. החלקיקים הכבדים במי השפכים שוקעים תחילה, וניתן להרחיק אותם. הפרדנו חלק מהמוצקים ומהחומר האורגני במי השפכים.
פירוק מיקרוביאלי של המזהמים. מתחילה השהות הממושכת בחיק החיידקים, הם מפרקים את החומר האורגני וניתן להרחיק את המוצקים המרחפים, חלקיקים שמהווים ברובם תאי חיידקים ותרכובות אורגניות לא מסיסות. מתקבלים מים צלולים יחסית, עם ריכוז נמוך של צריכת חמצן ושל מוצקים מרחפים.
בשלב זה הזרמים מופנים למסלולי טיפול שונים, הכוללים תהליך צנטריפוגלי, תהליך פיזיקוכימי, תהליך ביולוגי, חימום, ליטוש, ועוד.